משחות הפרדה
משחות הפרדה הינן להפקת עבודות בטון מניחות את הדעת. בחירת משחת ההפרדה הנכונה ביחס לחומר התבנית היא גורלית. לגבי מרבית התבניות, יש להשתמש במשחת הפרדה כימית, עדיף מהסוג המתיבש. יש לפנות לספק התבניות. דרושה זהירות מיוחדת לגבי תבניות פוליפרופילן, שם אין להשתמש בחומרי הפרדה על בסיס שמן או פחמימנים, משום שבשימוש נרחב וחוזר בחומרים אלו עלולים לקלקל את התבנית.

הנחת הזיון
יש לנקוט זהירות מיוחדת טרם התאמת זיון עבור פלטות שיש בן חללים ריקים על מנת למנוע העמסת- יתר מקרית על גבי התבניות עקב הערמה בלתי נכונה של חבילות מוטות זיון משונעות ע"י מנוף. במהלך קיבוע הזיון, הצבה נכונה של קוביות מירווח שומרי מרחק תמנע העמסת- יתר שלא לצורך על גבי התבניות.

מיקום הזיון בבטון חשוב תמיד אך נודעת לו חשיבות מיוחדת בחתכים דקים היכן שסטיה קלה עלולה לגרום לחיפוי דק מדי מבחינת עמידות באש ואורך החיים. מיגוון מוגבל של גושי מירווח מוצקים ברוחב צלע מלא ניתן להשיג מספקים מתמחים להחזקת מוט אחד, שנים או שלושה. תחום זה יכול לשמש לחיפוי תקרה אחדים אך אין בו כדי לדאוג לחיפוי צידי משתנה כאשר נעשה שימוש בשניים או שלושה מוטות. פרט טיפוסי של גוש מירווח עבור סידור של שני מוטות בצלע מוצג בתמונה.

תקן 0118SB חלק 1 סעיף 3.6.1.3 ממליץ על מרווחית ברוחב מלא בשביל מוטות בודדים בצלעות אך השימוש באלו רצוי גם בצלעות תעלה וצלעות קסטה שיש בהן יותר ממוט אחד כדי להבטיח מיקום מדויק של הזיון במשך כל עבודות הקיבוע ויציקת הבטון. מרווחיות אלו גם מפזרות את העומס של כלוב הזיון ובכך מקטינות את הנזק לתבניות. ברצפות קסטה, פעולת הגומלין של הזיון בשני כיוונים ניצבים זה לזה, כל אחד בצלעות, מחייבת חשיבה מוקדמת זהירה כדי להבטיח קביעת פרטים נכונה. כיוון הזיון טעון גם הוא הבהרה לפועלים ולמפקחים, הן מבחינת הכיוון, אם נעשה שימוש בשטחים בלתי סימטריים של זיון בפלדה, והן לריבוד שכבות כגון תחתית על תחתית בצלע.

יציקת בטון
שיטת יציקת הבטון והידוקו בפלטות תעלה וקסטה תשפיע על הגמר הסופי של התקרה. בתור ויברטור אידיאלי לפלטות רצפה של תעלות וקסטות מומלץ ויברטור טבילה של 83 מ"מ. בריטוט הבטון יש תמיד לדאוג למנוע מגע עם התבניות, וביציקת הצלעות להבטיח שמירווחיות הזיון לא יזוזו ממקומן. ויברטור פנימי אם יושאר במקום אחד זמן רב מדי יחולל כמות גדולה של אנרגיה מקומית, אשר בצלע דקה יחסית, עלולה לגרום עיוות מקומי של דפנות התבניות ועקב כך צלע מעוותת עם הקטנת שיפוע הדופן, דבר שיקשה על פירוק התבנית. במקרים קיצוניים של צלעות תעלה, התזוזה האגפית של דפנות התבנית עלולה ליצור אבדן מופרז של חומר בתקרת הצלעות.

בשעת יציקת בטון באקלים חם, דהיינו מעל 53 מעלות צלזיוס, התרככות התבנית עקב החום עלולה לגרום עיוותים מקומיים בדפנות הצלע, ויש לנהוג על פי המלצות ספקי התבניות.

בכל זמן יציקת בטון תבניות, מומלץ לקיים ביקורת סדירה על הצד התחתון מעל הטפסנות כדי להבטיח שפריטים קטנים, כגון קרומי תעלות וחלקי עיצוב מעץ לבוד, לא יצאו ממקומם או התכופפו. בתנאי עבודה קשים מומלץ להוסיף בקסטות דיאפרגמות חיזוק.

עומס פעולות הבניה בשיעור 5.1 קילוניוטון/מ"ר שהוזכר בפרק 2.4 של המסמך הזה מייצג רק 06 מ"מ של עודף בטון. לכן, בציפויים מבניים עליונים דקים, האפקט של הערמת בטון במהלך היציקה עלול להיות חמור. סעיף 1.3.32 של תקן 5795SB נותן הנחיות בדבר גבולות הערמה של בטון ביציקה מעל פלטות. כללית, בתנאי ששטח המישור של "הערימה" הוא פחות מ-1 מ"ר וגובה הערימה מוגבל לפי 3 עומק הפלטה מעל התבנית (נמדד מפסגת התבנית), האפקט על הטפסנות לא יהיה חמור.

פירוק תבניות
שימוש מבוקר בכח בפירוק תבניות יתרום לשימוש חוזר ויצמצם את הנזק לבטון. שיטת הסרת התבניות תהיה שונה לגבי חומרים שונים ויש לבקש הנחיות מהספקים. נחוצה זהירות מיוחדת בפירוק תבניות אם מתכנן הטפסנות מציע לקלף בפעם אחת שטחים גדולים של טפסנות שבהם מספר תבניות. כגון אם נעשה שימוש בפיגומי תמיכה וטפסנות של מערכות תבנית נעה. כוחות ההדבקה הגדולים הדרושים לפירוק המערכת מצריכים קיבוע נאות של התבניות אל המערכת. נחוץ גם משקל קבוע מספיק של פיגומי התמיכה כדי להתגבר על כח ההדבקה בצורה מבוקרת ולמנוע "מפולת".